נער הייתי וגם זקנתי

פעם הייתי איש צעיר,

מתהלך הרבה בכפר ובעיר.

משתתף בכל שמחה ובכל שיר,

אפילו לצבא הייתי כשיר.

 

אחר כך גדלתי קמעא וגם התבגרתי,

כאשר הגיע זמן החתונה בעל כורחי נגררתי.

הייתי צריך לפרנס אישה וילדים עד שהתפגרתי,

חטאתי, עוויתי וגם לא רע הסתדרתי.

 

לאחר מכן המשכתי לעבוד וגם ללמוד,

לומד לקח ואובד עצות.

גם עשיתי נזקים שקשה לאמוד,

וכך הרגיש ששקעתי בביצות.

 

פתאום נתבשרתי שנהפכתי לסבא,

איזה יופי... ממש סבבה !

הזמנים מתחלפים, הייתי צעיר וגם איש,

והיום בעוונותיי הרבים נהפכתי לקשיש.

 

אם אזכה לראות נינים אולי אתהפך לישיש,

דרגה גבוהה יותר... ממש עסק ביש.

עם הזקנה אשכח מאין באתי בצומת בכביש,

תגידו חברה', זה לא קצת מתיש?

 

כל אורך החיים הם צורה אחת של מיקשה,

קח את החיים עם קצת הומור ולא בצורה קשה.

אנא ממך, תהיה איתי קצת איזי, סבלנות בבקשה,

אז תבין שהחיים הם אפיזודה אחת, סיפור הקשה.

 

איך אומרים הזקנים?

פעם היו זמנים

מתופפים על פחים

רוקדים, שרים ושמחים.

 

צר המצע מלהשתרע,

ולכן אפסיק קצת להתפרע.

מי שראשו הוא כשל חמור,

לא יבין את ההומור...

 

אך אם הצלחתי להוציא חיוך או בת צחוק,

אפשר לומר שהצחוק הוא לחם חוק.