מציאות קצת עגומה

רוב בני האדם רוצים לברוח מהמציאות,

יען כי המצב הקיים אינו מוסיף בריאות.

אנשים עסוקים מידי וטורחים ללא לאות,

רוצים להיות בעלי תואר, שאפשר לקנות בדואר.

 

למיטב האוכלוסייה אין זמן לבילוי והנאות,

כך נולד תסכול עם שרשרת של רשעות והנאות,

הטינה והאיבה פורצות גבולות בכל המחנות...

מסוגלים לרצוח עבור אגו או בגלל חניות.

 

הדיבר "ואהבת לרעך כמוך" נשמע כמו פרפרזה,

רובם ככולם מחזיקים בדעה "אני ואפסי עוד",

בעיניהם זוהי לא הגזמה או הפרזה...

סיטואציה עגומה שגורמת לך קצת לרעוד.

 

רוב עמי העולם כינו אותנו "עם הספר",

ואנו קוראים לעצמינו בתואר "העם הנבחר".

כך זה היה תמיד ומקווה שימשיך גם מחר,

היום אנו מחזיקים בחרב פיפיות במקום ספר.

 

נהגנו לשיר "מי יצילנו מרעב,

ומי ישקינו כוס חלב".

לעבודה ולמלאכה שזמנם חלף,

רוצים רק מלאכת מחשבת שמכניסה כסף וזהב.

 

גם אם "הסער יכה ויהום",

חלילה שלא תפריד בינינו התהום.

תהומות של שנאת חינם ואיבה,

שהצמיחו זקן עבות ושיער שיבה.