ילדי דור המדבר

הנה מבט לאחור וגם מילת הידד,

לדור המדבר שהחזיק מעמד ושרד.

הלא ששרדנו והחזקנו מעמד עד הלום,

הצלחנו לחזור הביתה, וזה היה חלום.

 

היינו ילדים חסרי דאגות עם קצת שאננות,

מלאי שמחת חיים חדווה ורעננות.

כאשר גדלנו לגמנו מים מצינור בגינה,

או מברז דולף שהיה חבוי באיזו פינה.

 

ההורים לא הסיעו אותנו לבית הספר או לחדר,

ברגל הלכנו בכל תנאי מזג אוויר.

זאת הייתה הנורמה וזה די סביר,

החיים פשוטים יותר וכל כל העניין התחבר.

 

לעיתים תפסנו "טרמפ" מאחורי עגלה רתומה לסוסים,

היינו רודפים אחריה וקופצים בלי היסוסים.

קרה לא פעם שקפצנו ממנה בחפזון,

כדי להמלט מהשוט הכואב של העגלון.

 

מקרשים וגלגליות אלתרנו עגלות,

בלי לדעת פיזיקה, את חוקי הכובד ניסינו לגלות.

לא פעם נחבטנו לתוך הקיר, כואבים והמומים,

מסתבר, שחיברנו עגלה בלי בלמים.

 

כל אלה היו חלק מהרפתקאות של ימינו,

אשר הילכו אימים על אבותינו ואימנו.

אלה היו נוסטלגיות וחוויות של נעורינו,

אף, על פי כן, לא שכחנו לימודינו ושיעורינו.

(היה היה פעם, הכל מאחורינו).