הקץ לנשק

אנו חיים באזור הקשה ביותר בתבל, המזרח התיכון,

השלום נראה בלתי נתפס ולעולם בתוכנו לא ישכון.

בחלק זה של העולם שוררת באופן תמידי שנאה ואיבה,

ערבים ויהודים טובחים זה בזה באכזריות רבה.

 

"אם בארזים נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?"

הגיע הזמן שנלמד את שכנינו, נדע ונכיר.

מצד שני, עדיין לא השכלנו למצוא דרך ללב שכנינו,

זה תרחיש אבסורדי, כי גם אנו לא מסתדרים בינינו.

 

תגידו חברה', איך פותרים את הפלונטר הקיים?

נראה שיש רק מוצא אחד, לנוס דרך הים.

איבנו טוענים שאנו חיים בזמן קצוב,

אף על פי כן, אינני חרד וגם לא עצוב.

 

עצוב לי שלא מוצאים דרך ל"סולחה" כדי להוריד להבות,

יותר משני דורות שאנו חיים זה לצד זה בשכנות.

ואיך ייתכן שלא השכלנו לקרב לבבות?

אנו זקוקים למנהיג אמיתי, שידע לטפל ביושר וכנות.

 

מנהיג שיהיה לו האומץ לשלום אמיתי ובלי מלחמה,

שידע להדביק את העם באמונתו ויחבר אותנו בהלחמה.

לא רוצים לחיות תמיד על חרבנו,

אנא, ריבון העולמים, מנע את חורבננו.

 

בבקשה, אל תדון אותנו לכף חובה,

תן לעמך ישראל קצת תוחלת ותקווה.

תודה רבה על ההאזנה וההקשבה,

ייתכן ותמצאו בדברי חומר למחשבה.