הפרה והעגל, הניפו נס ודגל

העגל שב הביתה עייף ורעב,

לאכול הוא רוצה, מאוד תָּאֵב.

גם האמא פרה שבה לרפת,

במצב לא נוח, עם הרגשה מעייפת.

אמא בבקשה, קורא העגל,

מצטערת, זה לא הזמן להניק..

מיילל העגל כמו תינוק,

אמא פרה מרימה דגל .

אני יבשה ואין לי חלב להעניק,

מצטערת, זה לא הזמן להניק

העגל משיב ואומר שהוא במצב קשה ומחניק,

ואם אין בך תועלת הלואי ויעשו ממך נקניק.

אני מטילה ספק,

אם יש לי חלב לספק.

בני יקירי, תביט וגם תראה,

שאני יודעת לזלול במרעה

הפרה קצת זעמה,

לא מעט גם על עצמה.

בכוחותיה האחרונים פרצה את הגדר,

ויצאה לאחו ללחך עשב ומעט להסתדר.

עכשיו בני יקירי,

עוד מעט יגיע זמנך העיקרי 

עד שהאוכל קצת יתעכל, מעט סבלנות ואורך אפיים,

בינתיים ילד יקירי, תמחה דמעותיך מהעפעפיים.

בוא יקירי, נטייל קצת בטבע מעט להתפרע ולחגוג,

כי מי יודע מתי יגיע אלינו השוחט, גוג ומגוג.

לפני שנגיע לצלחת מתובלים עם שום וסחוג,

תדע בני, כי נפשי אליך תמיד תערוג.

לבסוף התרצו שניהם יחד, האבא והתינוק,

והעגל שב בשמחה לינוק.

עליך לדעת בני שהיהודים תמיד נהגו לשחוט ולהרוג,

אפילו עכשיו בתקופת החגים,  מצוידים בלולב ואתרוג.